אפעה מגוון

איך מזהים אפעה?
האפעה הוא נחש בינוני המגיע לאורך של כ-90 ס"מ, כיאה לנחש ממשפחת הצפעוניים, לאפעה ראש משולש, עין חתול (אישון אנכי), קשקשי ראש קטנים מאחורי העיניים ופס בולט לאורך קשקשי הגוף (קרין).
לרוב, גוף האפעה מתאפיין בשילוב של מספר צבעים וכתמים שונים, כאשר לאורך גב הנחש יש כתמים מסודרים/מבולגנים הבהירים מצבע הגוף, בעלי שוליים כהים וכתם צבע כהה לאורך הפנים מהנחיריים עד הצוואר.

אפעה: אישון אנכי, פס בולט לאורך קשקשי הגוף (קרין), גוף המורכב ממספר צבעים וכתמים שונים. בפרט זה, לאורך גב הנחש כתמים מסודרים הבהירים מצבע הגוף, דגם כתמים כהה בצידי הגוף, וצבע כהה לאורך הפנים מהנחיריים עד הצוואר.

האפעה הוא אחד ממיני הנחשים עם הגיוון הגדול ביותר בדגמי צבע בישראל, צבעי גוף צפע מדברי זה יכולים להיות בז', חום, כתום, צהבהב, אדמדם/ורדרד, סגלגל ואף יש פרטים עם נגיעות של צבע כחול. צבעי האפעים באוכלוסיות שונות מתאימים פעמים רבות לצבעי הקרקע ואבנים הנפוצות באזורי המחיה של הנחשים, דבר זה מקנה למין נחש זה הסוואה מעולה ומאפשר לו להישאר בעמדות מארב לזמן רב מבלי להתגלות גם בשעות היום.

לא כל נחש אדום או כתום במדבר הוא אפעה, לדוגמא, עין חתול אדמדם הוא נחש עם גוון צבע אדמדם/כתמתם/בז' אחיד יחסית לאורך כל הגוף ואישון "חתולי" (מאונך) הדומה לאפעה. בשונה מעין חתול אדמדם, האפעה בעל ראש יותר משולש וגדול, גוף עבה יותר, קשקשי גוף אשר אינם מחזירי ברק וגוף המורכב לרוב ממספר צבעים שונים.
בנוסף, ביחס לאפעה, עין חתול אדמדם בעל מגיני ראש (קשקשי ראש גדולים), גוון צבע יחסית אחיד לאורך הגוף ודגם כתמים פחות בולט לאורך הגב.

עין חתול אדמדם: נחש אדום/כתום עם אישון אנכי ודגם כתמים לאורך גב הנחש שלרוב דומה לצבעי הגוף

תזונה
האפעה הוא מין גנרליסט, כלומר הוא לא מוגבל לסוג מזון ספציפי, אלא בעל דיאטה רחבה הכוללת לטאות, מכרסמים, ציפורים, דו חיים, ופרוקי רגליים (כולל עקרבים ונדלים ארסיים).
הדיאטה הרחבה נותנת לנחש זה יתרון בתנאי מדבר קיצוניים בהם יש מעט בעלי חיים.
מין צפע זה הינו בעל יכולת טיפוס מרשימה שבעזרתו הנחש יכול לצוד את טרפו על סלעים, קירות, שיחים, עצים, על הקרקע ובתוך חריצים ומחילות באדמה.
האפעה יכול לשחר לטרף בצורה אקטיבית או לחכות שטרפו יבוא אליו על ידי המתנה בעמדת מארב (לעיתים צפעים אלו יחכו ללא תזוזה מספר רב של שעות גם על קירות יחסית מאונכים).

אוכלוסיות שונות של אפעה (לדוגמא אוכלוסיות בגלבוע) יכולים למשוך טרף אליהם על ידי הרמת הזנב באוויר בזווית של 90 מעלות ביחס לקרקע (ניצב לקרקע) והזזת קצה הזנב כך שיראה כמו תולעת, בצורה זו האפעיים מפתים את הטרף שלהם לנסות לאכול את ה"תולעת" ובכך מקרבים את טרפם קרוב מספיק לטווח הכשה.


אפעה טורף גרביל. תיעוד: גיא חיימוביץ

תפוצה
ניתן לפגוש את האפעה באזורי מדבר וספר מדבר מהרי אילת בדרום, דרום ומרכז הנגב, הערבה, מדבר יהודה, כיכר ים המלח ובקעת הירדן עד הגלבוע בצפון.
נחשים אלו שוכנים בעיקר בבתי גידול עם אבנים, סלעים ומצוקים אך אפעים מזדמנים גם על אדמות חוליות וחול למחצה.
בעולם, האפעה מצוי במצרים, סיני, ירדן, ערב הסעודית, תימן ועומאן.

אפעה רזה: אפעה רזה מאוד מכיכר ים המלח בתא שטח עם תנאי המדבר הקיצוניים ביותר בישראל

פעילות ורבייה
אפעים לא נכנסים לשנת חורף ולעיתים נצפים משתזפים בשמש על הקרקע ועל שיחים, או מתחממים מתחת לחפצים בימים שמשיים בחורף ובתחילת אביב.
בסוף פברואר ומרץ (תלוי במיקום בארץ) יש עלייה בפעילות של מין זה, בבתי גידול עם חום קיצוני (לדוגמא כיכר ים המלח) ניתן לראות אפעים פעילים בלילה אפילו בטמפרטורות של מעל 35 מעלות. אפעים מזדווגים בחודשי אפריל-יוני ובשונה מרוב הצפעים בעולם שמשריצים, נקבות האפעה מטילות ביצים (6-10 ביצים בתטולה).
הביצים של האפעה נדבקות למצע עליו הוטלו ודי עמידות לתנאי יובש, במהלך חודשי יולי-ספטמבר (כ-40 עד 60 יום לאחר ההטלה) הצפעים הקטנים האלו בוקעים ומתחילים את מסע ההישרדות שלהם לבגרות.

אפעה צעיר: נחש תינוק יושב ללא תזוזה בעמדת מארב על קיר.

ארס והתגוננות
האפעה אחראי למספר ההכשות הגבוה ביותר באזורים המדבריים בארץ ושני רק לצפע המצוי במספר ההכשות בכל ישראל, למרות זאת, האפעה הוא מין נחש רגוע יחסית אשר יעדיף לברוח באיטיות או להישאר ללא תזוזה בעמדת מארב מאשר להכיש.

ארס האפעה יכול לגרום לדימום יתר, נפיחות מקומית ובצקות, אנמיה, אי ספיקת כליות, פגיעה בכבד, נמק, הפרעה בקצב לב, ואף במקרים קשים מוות.
בדומה לצפע המצוי, האפעה מכיש את טרפו בעזרת שתי שיני ארס ארוכות וחלולות בקדמת הלסת העליונה המתחברות לבלוטות הארס הגדולות מאחורי העיניים, שיני הארס מקופלות כאשר הפה סגור ונשלפות קדימה להכשה בעת ניסיון טריפה של טרף או קרב עם טורף.

בדומה למספר צפעי מדבר אחרים בישראל (עכן קטן, עכן גדול, ועכן חרטומים) כשאפעה מרגיש מאוים, הוא מחכך את כפלי גופו אחד בשני.
החיכוך של קשקשי הנחש אחד בשני משמיעים רעשי הרתעה דמויי נשיפה (מיני נחשים שונים מבצעים נשיפות הרתעה לדוגמא: שפיפון, צפע מצוי, זעמן המטבעות ותלום הקשקשים), יתכן והשימוש בחיכוך קשקשים ולא בנשיפות ומונע איבוד מים, דבר החשוב לשימור מים בתנאי המדבר החמים והיבשים.

אפעה יפה: אפעה בעל מופע חום/ורוד/אדמדם

אפעה במופע "גרניטי": מופע בעל צבע אדמדם/ורדרד/סגול ולעיתים נגיעות של כחול מסביב לדגם על הגב

אפעה תינוק: גוון גוף הנחש מקנה לו הסוואה טובה עם הקרקע וצמחים

סיכום
האפעה הוא הגמל המשודרג של הנחשים. הארס, הדיאטה הרחבה, ההסוואה המעולה בזכות מגוון צבעי הגוף והיכולת להמשיך ולהתקיים בתנאי קיצון של טמפרטורות גבוהות וחודשים רבים ללא מים (ועוד התאמות רבות), הופכים את האפעה לשורד האולטימטיבי של המדבר.
האפעה היה פה הרבה לפנינו ולפחות לעת עתה, הוא לא הולך לשום מקום.