שפיפון

שפיפון בתוך מערום אבנים
צילום: תום גד אוחיון

תיאור כללי
צבע הגוף של השפיפון חום בהיר או צהבהב ועליו פזורים כתמים כהים מהצבע הכללי, גוון הכתמים לרוב חום כהה או כתמתם.
בכל אחד מצדי הראש נמשך כתם אורכי הכולל בתוכו גם את העין. מעל כל עין מזדקרת קרן אשר מורכבת ממספר קשקשים קטנים.
קצה הזנב בפרטים בוגרים שחור בוהק ונבדל משמעותית מהצבע הכללי של הגוף. הזנב השחור לרוב אינו ניכר באבקועים צעירים.

השפיפון נמנה על משפחת הצפעיים (Viperidae), משפחה אליהמשויכים שבעה מתוך תשעת מיני הנחשים הארסיים המאכלסים את ישראל.
בשונה משאר בני משפחתו המדבריים, בעת סכנה נוהג להשמיע נשיפות רמות באמצעות הוצאת אוויר מפיו.
שאר בני המשפחה המדבריים בישראל נוהגים להתפתל במקום תוך חיכוך קשקשי הגוף בעצמם, חיכוך אשר יוצר קול שיפה אופיני.

תפוצה
בישראל מאכלס השפיפון אזורים מדבריים במרכז, במערב ובדרום הנגב. למעשה השפיפון נפוץ כמעט בכל הנגב מקו דימונה ודרומה משם, אך נעדר ממזרח הערבה ומחולות צפון מערב הנגב.

פרטים נצפים הן בבתי גידול המאופיינים בקרקעות טרשיות והן בבתי גידול בהם חולות נודדים.
לפני מספר שנים פוצלה לשני מינים נפרדים האוכלוסייה העולמית של מין השפיפון שהיה מוכר מישראל ובהתאם צומצמה משמעותית תפוצתו העולמית.
המין המוגדר בישראל כיום מצוי גם בחצי האי סיני שבמצרים, בירדן ובערב הסעודית.
בשנות התשעים של המאה הקודמת נמצאה אוכלוסייה של שפיפונים גם בסוריה.
צפיפות הפרטים של שפיפונים משתנה משמעותית בין בתי הגידול לאורך אזור התפוצה.

שפיפון
צילום: שירה סעדון

פעילות ורבייה
הפעילות הקרקעית מתחילה לרוב עם החשיכה ועיקרה בחציו הראשון של הלילה, כשאינו פעיל, מוצא השפיפון מחסה בתוך מחילות מכרסמים או כשהוא מחופר / מגולגל בתחתיתם של שיחים מדבריים. התזונה של פרטים צעירים כוללת בעיקר לטאות מדבריות מהסוגים "שנונית", "ישימונית" או "מדברית". הפרטים המתבגרים והבוגרים ניזונים ממכרסמים, ציפורים ומלטאות. הצייד לא מבוצע תוך כדי מרדף, במהלך הלילה נע השפיפון על פני הקרקע ותר אחר בעלי חיים פעילי יום אותם הוא צד תוך שנת הלילה שלהם, טכניקת ציד לילית נוספת הנה התמקמות באתר מארב והמתנה לפרטי טרף דוגמת מכרסמים או לטאות אשר יוצאים לפעילותם הלילית. במהלך היום ניתן להיתקל בשפיפונים כשהם אורבים לטרף פעיל יום בצל שיח או במקום מוצל אחר, לא אחת בכניסה למחילות של פסמונים.

שפיפון
צילום: אביעד בר

מתצפיות התנהגותיות במיני נחשים אחרים הנמנים על משפחת הצפעיים אשר להם קצה זנב שחור ניתן להניח כי הזנב משמש כאמצעי "פתיינות" ומסייע במשיכת פרטי טרף דוגמת ציפורים ולטאות הניזונים מפרוקי רגלים ותנועת הזנב השחור מדמה מקור מזון אטרקטיבי. באיראן התגלה מין שפיפון קרוב (Pseudocerastes urarachnoides) למין הישראלי אשר קצה זנבו מחקה באופן מושלם מראהו של עכביש ומשמש לפתיינות עבור ציפורי שיר אשר תזונתן מתבססת על פרוקי רגלים. הנחש בעל ההסוואה המרשימה אורב על הקרקע תוך שהוא מניע את קצה זנבו ממש מול ראשו, ציפורים אשר נופלות בפח, מגיעות עד לפתח הפה של הנחש במטרה לתפוס את המזון המדומה אך בפועל הופכות למזון בעצמן.
המידע על רביית השפיפונים בטבע מצומצמת. בשבייה ההזדווגויות מתקיימות במהלך החודשים מאי ויוני. במהלך החודשים אוגוסט וספטמבר מוטלות עד 21 אשר בוקעות תוך תקופה קצרה בהשוואה לבני משפחת הצפעוניים, כחודש לאחר הטלתן (קיימות עדויות לתקופות הדגרה קצרות יותר של הביצים). הפרטים הצעירים בוקעים מהביצים כשהם עם קרניים הדומות לאלו של הפרטים הבוגרים.

שפיפון
צילום: אביעד בר

ארס והתגוננות
בדומה לשאר הנחשים הארסיים גם לשפיפונים שתי שיני ארס (לפחות) הממוקמות בקדמת הלסת העליונה, שיני הארס חלולות ומתפקדות כמחט של מזרק, דרכן מוחדר הארס בעת הכשה.
מנגנון ההכשה של הצפעים הוא מהמפותחים ביותר מבין משפחות הנחשים הארסיים. בשעה שאין שימוש בשיניי הארס הן מקופלות בצמוד ללסת העליונה ו"ארוזות" בנדן קרומי. בעת הכשה, נשלפות השיניים אל קדמת הפה והארס נדחק כתוצאה מכיווץ שרירים העוטפים את בלוטות הארס. החדרת הארס אל המוכש מתבצעת באמצעות שיני הארס החלולות. הארס פועל במספר מנגנונים המו-טוקסיים (פגיעה במערכת הדם). פעילותו הלילית של הנחש ואזורי התפוצה המדבריים אשר מאפיינים מין זה, אזורים בהם צפיפות האוכלוסייה האנושית מצומצמת, ככל הנראה תורמים לעובדה שמספר המפגשים עם שפיפונים קטן וכפועל יוצא מכך מספר הכשות שפיפון בישראל מצומצם מאוד (מקרים בודדים בעשור האחרון), למיטב ידיעתנו, לא דווח על מקרה מוות בישראל כתוצאה מהכשה של מין זה.

שפיפון
צילום: אביעד בר

מינים דומים
בישראל קיימים מספר מיני נחשים ממשפחת הצפעיים אשר לאדם לא מיומן עלולים להראות דומים, מבט מדוקדק יאפשר להבחין בהבדלים די משמעותיים במראה ובהתנהגות.

עכן חרטומים - נחש ארסי המאכלס קרקעות חוליות בצפון מערב הנגב, מחוץ לתחום התפוצה של השפיפון. הקרן אשר קיימת מעל כל עין מורכבת מקשקש צר ומאורך בודד, בשונה מהשפיפון אצלו הקרניים קצרות מאוד ומורכבות ממספר קשקשים קטנים.

עכן גדול - נחש ארסי המאכלס קרקעות חוליות לאורך חולות הערבה שבגבול ירדן, אזור תפוצה אשר לא מאוכלס עם שפיפונים. לפרטים מהמין הזה בישראל לא קיימות קרניים בקדמת הראש, נתון המאפשר להבדיל בין שני המינים די בקלות.

עכן קטן - נחש ארסי המאכלס קרקעות חוליות בצפון מערב הנגב, מחוץ לתחום התפוצה של השפיפון. לעכנים הקטנים לא קיימות קרניים בקדמת הראש ובכך קל להבדיל בינם לבין פרטים צעירים של השפיפון.

סיכום
השפיפון הנו נחש ארסי עבה ומגושם המאכלס מגוון בתי גידול מדבריים בנגב. שטחי התפוצה המאופיינים במיעוט פעילות של האדם ככל הנראה גורמים למיעוט הכשות.
אם בכל זאת ארעה הכשה על ידי שפיפון, ההתמודדות הרפואית עלולה להיות מאתגרת. לא קיים בישראל נסיוב כנגד הכשתו של השפיפון.
בדומה לשאר מיני הנחשים, ימנע השפיפון ככל הניתן מלהגיע לכדי מגע עם בני אדם ותמיד יעדיף לברוח, בלית ברירה ינשוף בקול רם, ורק כמוצא אחרון יכיש את האדם אשר הטריד אותו בפעילותו.
במידה ונתקלתם בשפיפון השטח פתוח מחוץ לבית, תיהנו ממרחק בטוח מהתצפית בחיה המרשימה והמוגנת הזו והניחו לה להמשיך בדרכה. במידה ושפיפון טעה ומצא את עצמו בתוך הבית, הזמינו לוכד נחשים מורשה אשר ילכוד ויעביר את הנחש חזרה למקומו הטבעי בבית הגידול הראוי לו.