צפע מצוי
20.11.2022
צפע מצוי, הנחש הארסי הגדול ביותר בישראל, האחראי על 95% מההכשות בישראל. ב-2018 נבחר להיות הנחש הלאומי של ישראל. הצפע מזכיר לי את אדיר מילר. כן כן שמעתם נכון. בדיוק כמו שאדיר מילר יצליח להצחיק או לצחוק על כל קהל שתביאו לו, כך גם הצפע יסתדר כמעט בכל בית גידול שתשימו אותו מקו באר שבע עד מרגלות החרמון (פרט לאזורים יבשים במדבר יהודה). למה? כי הצפע המצוי הוא מין נחש אופורטוניסט, כלומר הוא לא חייב תנאים סביבתיים או דיאטה מאוד ספציפית על מנת לשרוד או להצליח בחיים. השאלה היא, מה הם התכונות ההופכות את הצפע לכל כך מוצלח? מה הם התכונות המאפשרות לו לשגשג במיוחד בקרבת אדם?
תזונה
בדיוק כמו שלא קל לגור בעיר בלי סופר או כלבו (אנשי ישוב שחרות בדרום הנגב ליבי איתכם), כך גם הצפע יעדיף להתגורר בקרבת מקור מזון. הצפע המצוי הוא בעל דיאטה רחבה אשר מאפשרת לו להצליח כמעט בכל בית גידול בצפון הארץ ומרכזה. למרות מבנה גופו הכבד, הצפע לא רק צד את טרפו על הקרקע ובחורים באדמה, אלא גם מטפס בעת הצורך על עצים.
הנחש בולע את טרפו בשלמותם ובעל יכולת לבלוע טרף גדול בהרבה מגודל ראשו.
צפע תינוק ניזון מלטאות, עכברים, ופרוקי רגליים. ישנם אפילו תצפיות של צפעים קטנים טורפים רבנדלים ארסיים אשר יכולים להיות גם מעל שני שליש מאורך גופם. הצפע הבוגר ניזון בעיקר ממכרסמים כמו עכברים, חולדות, גרבילים, ונברנים, אך לא יהסס לטרוף בהנאה ציפורים, גורי ארנבונים ואף יש תצפיות של צפעים טורפים גורי חתולים.
אוכלוסיות של חולדות ועכברים בסביבות הבית או בתוכו, הם דרך מעולה למשוך נחשי צפע, אשר בעלי יכולת להריח את הטרף שלהם ממרחק. בנוסף, מידי שנה לוכדים נקראים אל ביתם של אנשים להוציא צפעים מפינות חי, לולים, וכלובי ציפורים שאנשים מיקמו בחצרות הבתים והישובים שלהם.
במקרה ויש צפע בפינת חי או כלוב, ישנה סכנה לא רק לחיית המחמד שנאכלת על ידי הצפע ולשאר בעלי החיים שמתרוצצים בכלוב הסגור, אלא גם לאנשים בעת הכניסה לפינת חי. בנוסף, לאחר אכילת טרף גדול, הנחש לא תמיד יצליח לצאת מהנקודה שבה הוא נכנס ויצטרך לחכות בכלוב עד שהטרף שלו יתעכל והוא "ירזה" מספיק כדי לצאת מאותו החור שדרכו נכנס. ככל שצפע נשאר בכלוב ליותר זמן, הסיכוי שלו להיבהל על ידי שאר בעלי החיים בכלוב ולהכיש חיות נוספות עולה.
תפוצה
נחש צפע, או בשמו הלא רשמי הצפע הארצישראלי, אינו מוגבל בקווי גבול מעשי ידי אדם של ישראל וניתן למצוא ולהינות ממנו (כן, חלקנו אוהבים נחשים) גם בלבנון, צפון מערב ירדן ודרום מערב סוריה. בישראל מין נחש זה מצוי מקו באר שבע צפונה עד למרגלות החרמון במגוון רחב של בתי גידול טבעיים ומעשי ידי אדם כגון: חולות מישור החוף, בתות עשבוניות, מטעים ופרדסים, שדות חקלאיים חורש ים תיכוני, יערות, מזבלות, שטחים פתוחים, גינות לא מטופחות בקרבת ישובים וכו'.
הצפע כמו רוב הנחשים האחרים יכול לשחות, ולמרות שתצפיות של נחש צפע במים אינם נפוצות, בשנת 2013 תועד נחש צפע בכנרת שוחה בעומק הרחק מהחוף. לעיתים, צפיפות הצפעים באזורי ישובים יכולה להיות גבוהה יותר מצפיפותם באזורים הטבעיים כתוצאה מכמות גדולה של מיני שוכני אדם כמו עכברים וחולדות.
רבייה
נחש צפע מגיח ממסתורי החורף שלו סוף פברואר/מרץ/אפריל (תלוי אזור בארץ ומשך החורף). הנחשים מתחממים ומתחילים לאכול כמה שיותר ובסוף אפריל ומאי הצפעים מזדווגים ולעיתים בתקופה זו של השנה ניתן למצוא מספר זכרים עם נקבה אחת. כמו חלק ממיני הנחשים האחרים בישראל, צפעים זכרים יכולים להתחרות אחד עם השני על טריטוריה, דומיננטיות, ונקבות על ידי קרב "היאבקות". בקרב זה שני הזכרים מתלפפים אחד מסביב לשני כשכל זכר מנסה להרים את ראשו מעל ראש יריבו ולהוריד אותו מטה.
הנחשים יכולים גם לפתוח את הפה שלהם בהפגנתיות אך אינם מכישים אחד את השני.
הנחש המפסיד מזדחל לדרכו בבושה והזכר המנצח זוכה (בתקווה) בלב הנערה. הנקבות מטילות כ9-41 ביצים (וואו 41 צפעים קטנים!) בחודשי יולי-אוגוסט ולאחר מכן, צפע קטן, עם כל אחיו ואחיותיו יבקעו בספטמבר-אוקטובר.
ארס
הצפע המצוי הוא הנחש הארסי הגדול ביותר בישראל, האחרי על הרוב הגדול של ההכשות מדי שנה.
צפעים מכישים את טרפם בעזרת שתי שיני ארס ארוכות וחלולות בקדמת הלסת העליונה אשר מתחברות לבלוטות הארס הגדולות מאחורי העיניים. שיני הארס מקופלות כאשר הפה סגור. בעת ניסיון טריפה של טרף או קרב עם טורף, צפעים פותחים את הפה ומיד שיני הארס נשלפות קדימה להכשה. מנגנון זה שונה ממנגון הכשה של משפחת הפתניים (משפחה שכוללת בתוכה את הקוברות המפורסמות ואת הפתן שחור שלנו). במשפחת הפתניים שיני הארס קטנות יותר ואינם מתקפלות, אלא נכנסות לחללים יעודיים בלסת התחתונה כאשר הפה סגור.
לצפעים טורפים רבים:
יונקים כמו נמיות, חתולים, שועלים ותנים.
עופות שונים כמו החיוויאי והחסידה הלבנה.
ונחשים שונים כמו הזעמן השחור, תלום קשקשים וזעמן המטבעות.
לא כל הטורפים של הצפע עמידים לארס שלו (כמו הנמייה) לכן ארס הצפע מקנה לו עוד אמצעי הגנה.
בנוסף, בכל ניסיון ציד של טרף גדול, הצפע מסתכן בפציעות, איבוד שיניים ואף מוות.
הארס מאפשר לצפע להכיש את הטרף, ולהמתין בסבלנות עד שהטרף מת או חסר יכולת להשיב מלחמה ורק לאחר מכן לבלוע אותו. התנהגות זו נצפתה כאשר צפעים טורפים מכרסמים.
לעומת זאת, כאשר הצפעים צדים ציפורים (שיכולות לעוף ולהיעלם לנחש תוך זמן קצר לפני שהארס מנטרל אותם) הצפע יכיש את הציפור אך לא ישחרר אותה.
בנוסף, בשונה מאיתנו, נחשים יכולים להחליף את שיניהם (כולל שיני ארס) שנפלו, נשברו, או נתקעו בטרף, מספר פעמים לאורך חייהם. כך, שגם אם צפע מאבד את אחד או שניים משיני הארס שלו, תוך מספר ימים או שבועות הוא יחליף גלגל ויחזור לכביש.
ארס הצפע תוקף את הגוף משלושה כיוונים:
דרך מערכת הדם וקרישה.
דרך המערכת העצבית.
על ידי גרימת תגובה אלרגית באזור ההכשה שבמקרים קיצוניים יכולה להוביל לשוק אנפילקטי (תגובה אלרגית קשה אשר יכולה לגרום לירידת לחץ דם פתאומית וחנק).
תסמינים אפשריים של הכשה הם התכווציות שרירים, קרישת דם, הופעת שטפי דם ודימום יתר, נפיחות ובצקת מקומית משמעותית באזור ההכשה, קושי נשימה, בחילות, הקאות וזיעה קרה.
לא כל חיה, איש או אישה יגיבו באותה הצורה לארס או יחוו את אותם התסמינים. תגובת הגוף וחומרת ההכשה יכולה להיות תלויה במין, גיל, מצב הבריאותי של המוכש ומיקום איבר הגוף המוכש. בנוסף, כמות הארס המוזרקת משתנה מהכשה להכשה, ואף חלק מהכשות צפעים הם הכשות יבשות, כלומר ללא ארס.
חשוב לציין כי גם אם אין תסמינים מיידיים יש להתפנות לבית חולים כמה שיותר מהר.
עם כל הכותרות המלחיצות, או ניסוחים לא מדויקים של גופי תקשורת שנועדו להלחיץ את הקוראים ולגרום להם ללחוץ על הכתבה, אנחנו עלולים לקבל את הרושם שנחשי צפע זוחלים מבית לבית במטרה להכיש אנשים. האמת רחוקה מכך. נחשי צפע ורוב הנחשים באופן כללי, מאוד ביישנים ויעדיפו לא להיראות ולהיעלם כמה שיותר מהר לפני שמישהו שם לב אליהם.
איך להבדיל בין זעמן מטבעות לצפע?
הצפע הוא נחש כבד גוף שמגיע לאורך של קצת יותר ממטר ובמקרים נדירים יכול להגיע גם לאורך של מעל מטר וחצי. הראש גדול, משולש ורחב מהצוואר, וזנבו קצר. כאשר הוא מרגיש מאוים, הצפע יכול להשטיח את ראשו ואת צווארו כך שיהיה דומה במעט לנחש הקוברה. הוא בעל עין חתול (אישון חריץ/מאונך), אשר אופייני לבעלי חיים פעילי לילה. קשקשי הראש קטנים ורוב קשקשי הגוף המחוספסים ולא מבריקים לרוב, בעלי פס אורך בולט (קרין). צבע גופו של הצפע הוא אפור/צהבהב/חום עם כתמים חומים כהים יותר המתחברים לפס עקלתון מבולגן לאורך גבו של הנחש, ומלבנים/אליפסות אנכיות כהות לאורך צידי הגוף. בנוסף, הצפע הוא בעל צבע ורוד/כתום/אדמדם בלחיים. בצפון הארץ ניתן למצוא גם צפע שחור או כהה, ובמקרים נדירים יכולים להיתקל בצפע לבקן (אלבינו).
זעמן המטבעות הוא נחש דק ביחס לצפע. זעמן גדול מגיע לאורך של קצת מעל מטר לרוב ובמקרים נדירים יכול להגיע למעל מטר וחצי. הראש גדול מהצוואר והוא בעל יכולת להשטיח את הראש, ובכך לגרום לראש שלו להיראות יותר משולש. בשונה מהצפע, זעמן המטבעות בעל זנב ארוך ודק, אישון עגול, דגם כתמים מאוד מסודר וסימטרי לאורך הגוף בצורת טבעות/צלבים/משולשים/מעוינים אשר לרוב אינם נוגעים אחד בשני עד אשר מתחברים לפס רציף באזור הזנב. לזעמן מטבעות, בשונה מהצפע, יש קשקשים מבריקים (חסרי קרין) ומגיני ראש גדולים מעל העיניים. בנוסף לזעמן המטבעות אין צבע בלחיים.
חשוב לזכור שרצוי לא לנסות לזהות נחש על ידי מאפיין גופני בודד, אלא על ידי כמה שיותר מאפיינים. לדוגמא, צפעים הם לא מין הנחש היחיד בעל אישון מאונך, זנב קצר, וצבע בלחיים. עין חתול חברבר וחנק הם שני מיני נחשים לא מסוכנים לאדם בתחום התפוצה של הצפע בישראל, בעלי אישון מאונך, אשר מדי פעם מזוהים באופן שגוי כצפע. בחלק מהחנקים יש אפילו דגם עקלטון על הגוף המזכיר את דגם נחש הצפע. בנוסף, ישנם מקרים נדירים שבו נחש צפע לא יהיה בעל דגם כתמים מבולגן המתחבר בפס עקלתון, אלא יהיה בעל פס סימטרי לאורך גופו.
לכן, אם אתם לא מומחים, בעלי הכשרה, או לוכדי נחשים מוסמכים בבקשה ממכם, אל תנסו ללכוד או להרוג את הנחש בעצמכם. מקרי הכשה רבים קורים דווקא כשאנשים מנסים ללכוד או לפגוע בנחש. בנוסף, חשוב לזכור שהצפע המצוי בדיוק כמו כל נחש או זוחל אחר בישראל, מוגן על פי החוק ואין ללכוד או לפגוע בהם ללא היתר.
סיכום
השילוב של גודל גוף גדול, מספר גדול של ביצים בכל הטלה, דיאטה רחבה, ושימוש בארס להגנה והכנעת הטרף, הוא יתרון ההופך את הצפע המצוי לאחד הנחשים הנפוצים בצפון הארץ ומרכזה. למרות מספר רב של טורפים טבעיים ומבויתים, ומספר לא קטן של נחשים שנקטלים על ידי אדם, נחש הצפע שורד ומשגשג שנה אחרי שנה. אולי הנחש הלאומי שלנו באמת יותר ישראלי ממה שאנחנו חושבים.
בדיוק כמו שלא קל לגור בעיר בלי סופר או כלבו (אנשי ישוב שחרות בדרום הנגב ליבי איתכם), כך גם הצפע יעדיף להתגורר בקרבת מקור מזון. הצפע המצוי הוא בעל דיאטה רחבה אשר מאפשרת לו להצליח כמעט בכל בית גידול בצפון הארץ ומרכזה. למרות מבנה גופו הכבד, הצפע לא רק צד את טרפו על הקרקע ובחורים באדמה, אלא גם מטפס בעת הצורך על עצים.
הנחש בולע את טרפו בשלמותם ובעל יכולת לבלוע טרף גדול בהרבה מגודל ראשו.
צפע קטן: נח על שיח לנטנה ומתחמם בשמש.
צילום: סיימון ג'מיסון
צפע תינוק ניזון מלטאות, עכברים, ופרוקי רגליים. ישנם אפילו תצפיות של צפעים קטנים טורפים רבנדלים ארסיים אשר יכולים להיות גם מעל שני שליש מאורך גופם. הצפע הבוגר ניזון בעיקר ממכרסמים כמו עכברים, חולדות, גרבילים, ונברנים, אך לא יהסס לטרוף בהנאה ציפורים, גורי ארנבונים ואף יש תצפיות של צפעים טורפים גורי חתולים.
אוכלוסיות של חולדות ועכברים בסביבות הבית או בתוכו, הם דרך מעולה למשוך נחשי צפע, אשר בעלי יכולת להריח את הטרף שלהם ממרחק. בנוסף, מידי שנה לוכדים נקראים אל ביתם של אנשים להוציא צפעים מפינות חי, לולים, וכלובי ציפורים שאנשים מיקמו בחצרות הבתים והישובים שלהם.
במקרה ויש צפע בפינת חי או כלוב, ישנה סכנה לא רק לחיית המחמד שנאכלת על ידי הצפע ולשאר בעלי החיים שמתרוצצים בכלוב הסגור, אלא גם לאנשים בעת הכניסה לפינת חי. בנוסף, לאחר אכילת טרף גדול, הנחש לא תמיד יצליח לצאת מהנקודה שבה הוא נכנס ויצטרך לחכות בכלוב עד שהטרף שלו יתעכל והוא "ירזה" מספיק כדי לצאת מאותו החור שדרכו נכנס. ככל שצפע נשאר בכלוב ליותר זמן, הסיכוי שלו להיבהל על ידי שאר בעלי החיים בכלוב ולהכיש חיות נוספות עולה.
תפוצה
נחש צפע, או בשמו הלא רשמי הצפע הארצישראלי, אינו מוגבל בקווי גבול מעשי ידי אדם של ישראל וניתן למצוא ולהינות ממנו (כן, חלקנו אוהבים נחשים) גם בלבנון, צפון מערב ירדן ודרום מערב סוריה. בישראל מין נחש זה מצוי מקו באר שבע צפונה עד למרגלות החרמון במגוון רחב של בתי גידול טבעיים ומעשי ידי אדם כגון: חולות מישור החוף, בתות עשבוניות, מטעים ופרדסים, שדות חקלאיים חורש ים תיכוני, יערות, מזבלות, שטחים פתוחים, גינות לא מטופחות בקרבת ישובים וכו'.
צפע בוגר: בבסיס של עץ זית. ניתן לראות את הראש המשולש הגדול מהצוואר ואישון מאונך.
נחש צפע זה הוא עם כתמים כהים על הגב שממעטים להתחבר לפס עקלתון.
הצפע כמו רוב הנחשים האחרים יכול לשחות, ולמרות שתצפיות של נחש צפע במים אינם נפוצות, בשנת 2013 תועד נחש צפע בכנרת שוחה בעומק הרחק מהחוף. לעיתים, צפיפות הצפעים באזורי ישובים יכולה להיות גבוהה יותר מצפיפותם באזורים הטבעיים כתוצאה מכמות גדולה של מיני שוכני אדם כמו עכברים וחולדות.
רבייה
נחש צפע מגיח ממסתורי החורף שלו סוף פברואר/מרץ/אפריל (תלוי אזור בארץ ומשך החורף). הנחשים מתחממים ומתחילים לאכול כמה שיותר ובסוף אפריל ומאי הצפעים מזדווגים ולעיתים בתקופה זו של השנה ניתן למצוא מספר זכרים עם נקבה אחת. כמו חלק ממיני הנחשים האחרים בישראל, צפעים זכרים יכולים להתחרות אחד עם השני על טריטוריה, דומיננטיות, ונקבות על ידי קרב "היאבקות". בקרב זה שני הזכרים מתלפפים אחד מסביב לשני כשכל זכר מנסה להרים את ראשו מעל ראש יריבו ולהוריד אותו מטה.
הנחשים יכולים גם לפתוח את הפה שלהם בהפגנתיות אך אינם מכישים אחד את השני.
הנחש המפסיד מזדחל לדרכו בבושה והזכר המנצח זוכה (בתקווה) בלב הנערה. הנקבות מטילות כ9-41 ביצים (וואו 41 צפעים קטנים!) בחודשי יולי-אוגוסט ולאחר מכן, צפע קטן, עם כל אחיו ואחיותיו יבקעו בספטמבר-אוקטובר.
נקבת צפע בוגרת: הריונית ומלאה בביצים רבות. עור נחש הצפע הוא מאוד גמיש מתחת לקשקשים וכך מאפשר בליעה
ועיכול של טרף גדול בהרבה מראש הנחש ונשיאה של ביצים רבות. צילום: סיימון ג'מיסון
ארס
הצפע המצוי הוא הנחש הארסי הגדול ביותר בישראל, האחרי על הרוב הגדול של ההכשות מדי שנה.
צפעים מכישים את טרפם בעזרת שתי שיני ארס ארוכות וחלולות בקדמת הלסת העליונה אשר מתחברות לבלוטות הארס הגדולות מאחורי העיניים. שיני הארס מקופלות כאשר הפה סגור. בעת ניסיון טריפה של טרף או קרב עם טורף, צפעים פותחים את הפה ומיד שיני הארס נשלפות קדימה להכשה. מנגנון זה שונה ממנגון הכשה של משפחת הפתניים (משפחה שכוללת בתוכה את הקוברות המפורסמות ואת הפתן שחור שלנו). במשפחת הפתניים שיני הארס קטנות יותר ואינם מתקפלות, אלא נכנסות לחללים יעודיים בלסת התחתונה כאשר הפה סגור.
לצפעים טורפים רבים:
יונקים כמו נמיות, חתולים, שועלים ותנים.
עופות שונים כמו החיוויאי והחסידה הלבנה.
ונחשים שונים כמו הזעמן השחור, תלום קשקשים וזעמן המטבעות.
לא כל הטורפים של הצפע עמידים לארס שלו (כמו הנמייה) לכן ארס הצפע מקנה לו עוד אמצעי הגנה.
בנוסף, בכל ניסיון ציד של טרף גדול, הצפע מסתכן בפציעות, איבוד שיניים ואף מוות.
הארס מאפשר לצפע להכיש את הטרף, ולהמתין בסבלנות עד שהטרף מת או חסר יכולת להשיב מלחמה ורק לאחר מכן לבלוע אותו. התנהגות זו נצפתה כאשר צפעים טורפים מכרסמים.
לעומת זאת, כאשר הצפעים צדים ציפורים (שיכולות לעוף ולהיעלם לנחש תוך זמן קצר לפני שהארס מנטרל אותם) הצפע יכיש את הציפור אך לא ישחרר אותה.
בנוסף, בשונה מאיתנו, נחשים יכולים להחליף את שיניהם (כולל שיני ארס) שנפלו, נשברו, או נתקעו בטרף, מספר פעמים לאורך חייהם. כך, שגם אם צפע מאבד את אחד או שניים משיני הארס שלו, תוך מספר ימים או שבועות הוא יחליף גלגל ויחזור לכביש.
ארס הצפע תוקף את הגוף משלושה כיוונים:
דרך מערכת הדם וקרישה.
דרך המערכת העצבית.
על ידי גרימת תגובה אלרגית באזור ההכשה שבמקרים קיצוניים יכולה להוביל לשוק אנפילקטי (תגובה אלרגית קשה אשר יכולה לגרום לירידת לחץ דם פתאומית וחנק).
תסמינים אפשריים של הכשה הם התכווציות שרירים, קרישת דם, הופעת שטפי דם ודימום יתר, נפיחות ובצקת מקומית משמעותית באזור ההכשה, קושי נשימה, בחילות, הקאות וזיעה קרה.
לא כל חיה, איש או אישה יגיבו באותה הצורה לארס או יחוו את אותם התסמינים. תגובת הגוף וחומרת ההכשה יכולה להיות תלויה במין, גיל, מצב הבריאותי של המוכש ומיקום איבר הגוף המוכש. בנוסף, כמות הארס המוזרקת משתנה מהכשה להכשה, ואף חלק מהכשות צפעים הם הכשות יבשות, כלומר ללא ארס.
חשוב לציין כי גם אם אין תסמינים מיידיים יש להתפנות לבית חולים כמה שיותר מהר.
עם כל הכותרות המלחיצות, או ניסוחים לא מדויקים של גופי תקשורת שנועדו להלחיץ את הקוראים ולגרום להם ללחוץ על הכתבה, אנחנו עלולים לקבל את הרושם שנחשי צפע זוחלים מבית לבית במטרה להכיש אנשים. האמת רחוקה מכך. נחשי צפע ורוב הנחשים באופן כללי, מאוד ביישנים ויעדיפו לא להיראות ולהיעלם כמה שיותר מהר לפני שמישהו שם לב אליהם.
צפע קטן: עין חתול (אישון אנכי), קשקשי ראש קטנים, וצבע בלחיים.
צילום: סיימון ג'מיסון
איך להבדיל בין זעמן מטבעות לצפע?
הצפע הוא נחש כבד גוף שמגיע לאורך של קצת יותר ממטר ובמקרים נדירים יכול להגיע גם לאורך של מעל מטר וחצי. הראש גדול, משולש ורחב מהצוואר, וזנבו קצר. כאשר הוא מרגיש מאוים, הצפע יכול להשטיח את ראשו ואת צווארו כך שיהיה דומה במעט לנחש הקוברה. הוא בעל עין חתול (אישון חריץ/מאונך), אשר אופייני לבעלי חיים פעילי לילה. קשקשי הראש קטנים ורוב קשקשי הגוף המחוספסים ולא מבריקים לרוב, בעלי פס אורך בולט (קרין). צבע גופו של הצפע הוא אפור/צהבהב/חום עם כתמים חומים כהים יותר המתחברים לפס עקלתון מבולגן לאורך גבו של הנחש, ומלבנים/אליפסות אנכיות כהות לאורך צידי הגוף. בנוסף, הצפע הוא בעל צבע ורוד/כתום/אדמדם בלחיים. בצפון הארץ ניתן למצוא גם צפע שחור או כהה, ובמקרים נדירים יכולים להיתקל בצפע לבקן (אלבינו).
צפע מצוי אלבינו: אבקועים של צפע מצוי, ניתן לראות כמה המופע אלבינו בולט ביחס למופע הרגיל.
צילום: תום גד
זעמן המטבעות הוא נחש דק ביחס לצפע. זעמן גדול מגיע לאורך של קצת מעל מטר לרוב ובמקרים נדירים יכול להגיע למעל מטר וחצי. הראש גדול מהצוואר והוא בעל יכולת להשטיח את הראש, ובכך לגרום לראש שלו להיראות יותר משולש. בשונה מהצפע, זעמן המטבעות בעל זנב ארוך ודק, אישון עגול, דגם כתמים מאוד מסודר וסימטרי לאורך הגוף בצורת טבעות/צלבים/משולשים/מעוינים אשר לרוב אינם נוגעים אחד בשני עד אשר מתחברים לפס רציף באזור הזנב. לזעמן מטבעות, בשונה מהצפע, יש קשקשים מבריקים (חסרי קרין) ומגיני ראש גדולים מעל העיניים. בנוסף לזעמן המטבעות אין צבע בלחיים.
זעמן מטבעות בוגר: אישון עגול, דגם כתמים סימטרי לאורך הגב אשר מתחברים לפס באזור הזנב.
צילום: תום גד
חשוב לזכור שרצוי לא לנסות לזהות נחש על ידי מאפיין גופני בודד, אלא על ידי כמה שיותר מאפיינים. לדוגמא, צפעים הם לא מין הנחש היחיד בעל אישון מאונך, זנב קצר, וצבע בלחיים. עין חתול חברבר וחנק הם שני מיני נחשים לא מסוכנים לאדם בתחום התפוצה של הצפע בישראל, בעלי אישון מאונך, אשר מדי פעם מזוהים באופן שגוי כצפע. בחלק מהחנקים יש אפילו דגם עקלטון על הגוף המזכיר את דגם נחש הצפע. בנוסף, ישנם מקרים נדירים שבו נחש צפע לא יהיה בעל דגם כתמים מבולגן המתחבר בפס עקלתון, אלא יהיה בעל פס סימטרי לאורך גופו.
לכן, אם אתם לא מומחים, בעלי הכשרה, או לוכדי נחשים מוסמכים בבקשה ממכם, אל תנסו ללכוד או להרוג את הנחש בעצמכם. מקרי הכשה רבים קורים דווקא כשאנשים מנסים ללכוד או לפגוע בנחש. בנוסף, חשוב לזכור שהצפע המצוי בדיוק כמו כל נחש או זוחל אחר בישראל, מוגן על פי החוק ואין ללכוד או לפגוע בהם ללא היתר.
סיכום
השילוב של גודל גוף גדול, מספר גדול של ביצים בכל הטלה, דיאטה רחבה, ושימוש בארס להגנה והכנעת הטרף, הוא יתרון ההופך את הצפע המצוי לאחד הנחשים הנפוצים בצפון הארץ ומרכזה. למרות מספר רב של טורפים טבעיים ומבויתים, ומספר לא קטן של נחשים שנקטלים על ידי אדם, נחש הצפע שורד ומשגשג שנה אחרי שנה. אולי הנחש הלאומי שלנו באמת יותר ישראלי ממה שאנחנו חושבים.
